(מקצת הקישורים והתמונות עלולים לפגוע בחלק מהצבור)
כל התופעות להלן יכולות לקרות לחולי בכצ'ט, אם כי לא כל חולה יחווה את כולן. התופעות אינן חייבות להתרחש באותו זמן, אולם חלקן עלולות להתרחש במקביל.
כיבים בפה
כיבי אפטה המצויים בפי חולי בכצ'ט אינם שונים מכיבי אפטה מצויים (פצעים בפה), אולם הם יכולים להופיע בתדירות גבוהה יותר ובאופן יותר מקיף. בנוסף לכך, כיבים כתוצאה מבכצ'ט מאופיינים בכאבים חזקים והתפתחות ממושכת (כרונית), בתחילה שטוחים בגודל של חוד של סיכה, ועלולים להתפתח לכיב גדול תוך יום. הפצעים יכולים להיות רדודים או עמוקים (קוטר 30-2 מ"מ) לעתים עם מרכז צהבהב נקרוטי (נמק), שוליים ברורים נמוכים וקצוות אדומים. פסודו- ממברנה (כעין רקמה עורית) לבנה או צהבהבה מכסה בד"כ את פני הכיב.
כיבי אפטה עלולים להופיע אחד-אחד או בקבוצות ולהמצא בכל מקום בחלל הפה. המקומות השכיחים ביותר הינם לשון, שפתיים, קרומיות הריר בפה והלחיים (בוקל-מוקוסה) וחניכיים. השקד, חך, ענבל (החלק הבולט במרכז החך העליון הרך באחורי הפה), גרון ותיבת מיתרי הקול נדירים יותר. הכיבים מתמידים עד שבוע או מספר שבועות ונעלמים ללא צלקות. אף-על-פי-כן, מיזוג של מספר כיבים קטנים עלול ליצור כיב גדול ובעקבותיו צלקת. כיבי בכצ'ט בפה עלולים להופיע מחדש תוך ימים עד חודשים.
כיבים בפה מחולקים לשלוש קבוצות:
כיבים קטנים: 5-1 כיבים קטנים כואבים במקצת ונמשכים בערך 14-4 ימים.
כיבים גדולים: 10-1 כיבים כואבים מאד, בגודל 30-10 מ"מ, הנמשכים עד ששה שבועות ועלולים להשאיר צלקות לאחר הגלדה.
כיבים דמויי הרפס: קבוצות חוזרות ונשנות של עד 1000 כיבים קטנים וכואבים.
כיבים בפה מהווים את התסמין הראשון במרבית החולים, ולעתים מקדימים תסמינים אחרים במספר שנים. הם קיימים במעל ל90% מחולי בכצ'ט, אם כי עובדה זו יכולה לנבוע כתוצאה מבעיות הקשורות לאמות המידה לאבחון. (ראה גם בעיות הקשורות לאמות המידה לאבחון). במחקר אחד בילדים חולי בכצ'ט, הזמן הממוצע בין הופעת כיבים בפה לתסמין השני היה 8.8 שנים.
כיבים באיזור אברי-המין הינם חוזרים ונשנים, ומהווים פגיעות שקועות (מנוקבות). הם דומים לאלו הנמצאים בפה, אולם הם עלולים להיות עמוקים יותר, נמשכים זמן ארוך יותר ונוטים יותר לצלקות. צלקות אלו מעידות על המחלה ויכולת לעזור באבחונה. הכיבים נמצאו ב-97%-56.7% מהמקרים, אולם הופעתם הינה בדרך-כלל משנית ומתלווה לכיבים בפה, אם כי כיבים באיזור אברי-המין נוטים להופיע לעתים רחוקות יותר.
בגברים מופיעים הכיבים על שק האשכים, הפין או באיזור המפשעה.
בנשים מופיעים הכיבים על הפות, הנרתיק, איזור המפשעה וצואר הרחם.
כיבים יכולים להמצא גם על פתח השופכה וסביב פי-הטבעת. דלקת ביותרת האשך (אפידידימיטיס) יכולה להופיע ונחשבת לקריטריון (אמת-מידה) משני על-פי ועידת-המחקר- למחלת-בכצ'ט היפנית. תסמין (סימפטום) נוסף באיזור איברי המין הינו דלקת באשך וביותרת האשך (אורכיאפידידימיטיס), ונראה ב-10.8% ממדגם של גברים.
בנשים עלול להיות קשר בין כיבים אלו למחזור החודשי, הריון ולידה. עם זאת, יכולים להופיע בהן גם כיבים אסימפטומטיים (שנוכחותם אינה ברורה בלי חיפוש) בעיקר בנרתיק.
עינהם של חולי בכצ'ט מושפעות לעתים קרובות, ושכיחות המקרים מגיעה עד 75%, בעיקר בארצות הן המחלה שכיחה יותר. מעורבות של העיניים מהווה את הסיבה הראשית לחולניות ולסיבוך המחריד, הדרדרות מהירה לעוורון. מחלת בכצ'ט מאופיינת בהתקפים חמורים חוזרים ונשנים בצורת דלקות תוך-עינייות.
הפגיעה החשובה ביותר מבחינת אבחון הינה דלקת עיניים באחורי הענבייה (מעטה כלי הדם) (דלקת בכלי-הדם של הקשתית). פגיעות אחרות כוללות דלקת עיניים בקדמת הענבייה, דלקת הקשתית והגוף הריסני (אירידוציקליטיס), דלקת ברשתית ודמית העין (קוריאורטיניטיס), דלקת בלובן העין (סקלריטיס), דלקת הקרנית (קרטיטיס), ירוד (קאטראקט), דימום בזגוגית העין, דלקת בעצב העין (אופטיק נאוריטיס), דלקת הלחמית (קונג'אנקטיביטיס), חסימה בוריד הרשתית והתהוות כלי-דם חדשים (נאוואסקולריזציה) ברשתית.
מחלות עיניים קיימות בדרך-כלל מההתחלה, ויכולה להוות את התסמין הראשון ב 20% מחולי בכצ'ט, אולם עלולות להתפתח גם בזמנים שונים במשך השנים הראשונות. סימנים עלולים להיות אסימפטומטיים (שנוכחותם אינה ברורה בלי חיפוש) בתחילה. תלונות יכולות לכלול טשטוש בראיה, כאב מסביב לעין, כאב עיניים, בעת-אור (פוטופוביה), הזרקה של לובן העין, דמיעה מופרזת או אדמימות הלחמית.
החלשות הראייה הינה תוצאה של מברקית (גלוקומה, לחץ תוך-עיני מוגבר) משנית, ירוד (קאטראקט), חסימות כלי דם באחורי העין, או דימום בזגוגית העין. על פי הדיווחים הרפואיים עוורון מתרחש תוך 5-3 שנים מתסמין העיניים הראשון, אם כי פקקת (תרומבוזה - היווצרות קריש דם בכלי דם העלולה לגרום לחסימתו) בוריד הקרנית המובילה לעוורון פתאומי אינה מקרה נדיר. ברוב האוכלוסיות סובלים הגברים לעתים קרובות יותר ממעורבות עיניים במחלה. ביפן ותורכיה, מעל ל50% מהחולים יכולים לצפות להיותם עוורים מבחינה חוקית תוך ארבע שנים מהתפרצות המחלה, בעד שבארה"ב רק 25% מהחולים מגיעים למצב זה בכל זמן שהוא; כרגע אין נתונים דומים בישראל, אולם ניתן להניח שהמצב נמצא היכן-שהוא בין שתי הדוגמאות לעיל.
מגוון של פגיעות עור נמצא בחולי בכצ'ט (97%-58.6%): חבורות דמויות אריתמה נודוסום (חבורות אדמוניות הדומות למכות יבשות) ופסאודופוליקוליטיס (דלקת דמויית דלקת הזקיקים- נקבי בסיס השערות) כנראה הכי שכיחות; פגיעות שכיחות נוספות כוללות פריחות פפולופוסטולריות (חטטים מורסתיים), פצעים דמויי אריתמה-מולטיפורם (חבורות אדומות מסוגים שונים), כיבים, חבורות דמויות תסמונת סוויט, בולוס נקרוטיזינג ואסקוליטיס (דלקת שלפוחיתית בכלי-הדם המובילה לנמק) ופיודרמה גנגרנוסום (נמק של מיגון עור); פצעים מוגלתיים דמויי פצעי בגרות (אקנה) ונקודות שחורות מופיעות בחלק הגוף העליון. דלקות ורידים מלוות בפקקת (תרומבופלביטיס) נודדות יכולות להתפתח.
פגיעות מתרחשות לעתים קרובות בשילוב. פגיעות דמויות אריתמה נודוסום נוטות להתפתח לכיבים, דבר נדיר מחוץ לבכצ'ט.
פריחה דמויית פוליקוליטיס (דלקת הזקיקים- נקבי בסיס השערות) הדומה לפצעי-בגרות (אקנה וולגאריס) עלולה להופיע על הפנים, הצוואר, החזה, הגב וקו השיער של חולים. פצעים מסויימים נעשים מוגלתיים. פצעים דמויי פצעי-בגרות מופיעים בקרוב ל 60% מהחולים, אולם ערכם ככלי אבחון נתון בספק בחולים הנוטלים תרופות מסוג קורטיקו-סטרואידים, המעודדים פצעים כאלו. פצעים מוגלתיים בבסיס השערה ופצעים דמויי פצעי-בגרות אינם נחשבים מיוחדים לבכצ'ט בעיני רופאים מסויימים, בעוד שאחרים סוברים שהם חשובים לתהליך האבחון (דיעת מומחה מירדן).
חבורות דמויות אריתמה-נודוסום, המופיעות במעל לשני שליש מחולי בכצ'ט, נמצאות בד"כ בקדמת הרגל, אולם עלולות להופיע גם בפנים, בצואר, בזרועות ובישבן. חבורות אלו נראות כנודולות (בליטות גבשושיות) אדומות מוגבהות קמעא, ומלוות בקשיות ורגישות תת-עורית. הן נוטות להתעקל פנימה תוך 10-14 יום, ובד"כ אינן מתכייבות. אזור צבוע בצבע שונה יכול להשאר לאחר מכן.
ממצא מיוחד למחלת בכצ'ט הינו רגישות עורית, המתבטאת בהופעת מורסות (פצעים מוגלתיים) על העור לאחר שריטה, גילוח או דקירת מחט. תגובות התלקחות בלתי-מוגדרת בעור לשריטות, או לזריקות תוך-עוריות עם תמיסה-מלחית נפוצות, ומהוות בטוי מיוחד של פגיעות אלו (ראה בדיקת פתרגיה להלן).
תופעת הפתרגיה נחשבת כסממן בולט ומיוחד לבכצ'ט. בעקבות דקירה במחט או זריקה תוך-עורית של תמיסה מלחית או היסטאמין (חומר המופרש בתגובה אלרגית) מדולל, אתר הדקירה מתלקח ומפתח מוגלית עקרה (פוסטולה סטרילית) קטנה כתוצאה מתגובת-יתר של העור לפגיעה תוך-עורית. נראה שהתגובה המורסתית (פוסטולארית) של העור מסמלת כמוטקסיה נוטרופילית מוגברת (משיכה מוגברת של הנוטרופילים ,תאי דם לבנים הנצבעים רק ע"י צבעים נייטרליים, לגורמים כימיים). מציאות פתרגיה רומזת בחוזקה לאבחנה של בכצ'ט.
שכיחות גבוהה יותר (98%-84%) קיימת בארצות המזרח התיכון ואגן הים התיכון, בהשוואה לארצות המזרח- הרחוק (70%-40%), בעוד ארצות-המערב מראות הרבה פחות תגובה חיובית.
תסמיני פרקים הינם הקריטריון המשני המוזכר ביותר. למרות ששכיחות מעורבות הפרקים שונה בין אוכלוסיות העולם, מעל למחצית החולים מפתחים סימנים של דלקת קרום הממשת (סינוביטיס), דלקת פרקים (ארתריטיס) או כאב מפרקים (ארתרלגיה). הקריטריון המשני הנפוץ ביותר בילדים חולי בכצ'ט הינו דלקת פרקים (ארתריטיס)/ כאבי מפרקים (ארתרלגיה), ומופיע בכרבע מהחולים.
דלקת פרקים וכאבי מפרקים מופיעים בצורות שונות בכ-60% ומעלה מהחולים. בבכצ'ט, דלקות פרקים אינן מובילות לעיוותים, הרסניים או ממושכים, ויכולים להיות תסמינים יצוגיים. נטייה מיוחדת לבעיות פרקים קיימת ברגלים, ובאופן עקרוני מעורבות של הפרקים הגדולים נפוצה יותר, במקרים רבים בצורה סימטרית. ביטויים נדירים כוללים נמק אספטי, אנתסופתיות וסאקרואיליאיטיס (בנושאי HLA B-27), כאשר זה האחרון עלול לגרום לכאבי גב.
מעורבות רב-מפרקית שכיחה. ממצאים רפואיים (קליניים) כוללים - כאב, רגישות, נפיחות, הגבלה בתנועת הפרק, חמימות (באיזור הפרק), אדמימות וקשיחות הפרקים בבוקר. דלקות מפרקים נודדות, חוזרות ונשנות, שאינן מזיקות למפרק, כמו גם דלקות חוזרות ונשנות באותו מפרק, תוקפות בד"כ מפרקים גדולים, אולם גם פרקים קטנים עלולים להפגע.
דלקות בכלי הדם הגדולים והקטנים עלולות לגרום למגוון רחב של תסמינים. מעורבות של כלי-הדם דווחה ב-29%-7% של חולי בכצ'ט (לעתים קרובות יותר בגברים), ונחשבת בדרך-כלל כחיונית לפתולוגיה (מחקר סיבות רפואיות) של המחלה. ממצאים היסטולוגיים (של חקר רקמות הגוף) כוללים התעבות כלי-הדם, פיצול הליף הגמיש וחלחול של תאים הנעים בחופשיות מסביב לכלי הדם (אינפילטרציה פריואסקולרית של תאים צירקולאטורים).
ארבעת הסוגים המוכרים של פגיעות בכלי-הדם כתוצאה מבכצ'ט הינם חסימת ורידים וחסימת עורקים, מפרצת (אנאוריזם) ודליות (ואריסס- ורידים מורחבים). מעורבות אופיינית של הורידים כוללת תרומבופלביטיס שטחי (דלקת ורידים ופקקת בחלקו העליון של העור) או פקקת ורידים עמוקה. חולים עם חסימת ורידים בגולגולת עלולים לסבול מכאבי ראש וטשטוש ראיה. חסימת ורידים גדולים עלולה לגרום לדמום, אטימה, אי-ספיקת איברים והגבלה בתנועת הזרועות והרגלים. התפקעות מפרצת בוריד עלולה להוביל למוות. מעורבות ורידים מוגבלת בד"כ לחסימת ורידים, בעוד שהדליות מושפעות לעתים רחוקות. רוב האזורים הנפגעים במערכת הורידים הינם וריד החיץ הקרומי העליון (סופריור וינה קאבה), וריד החיץ הקרומי התחתון (אינפריור וינה קאבה), הוריד העמוק של עצם הירך (פמוראלי) והוריד התת-בריחי (סאבקלאויאני). עד 20% מחולי בכצ'ט עם חסימת ורידים בעלי נוגדנים נוגדי קארדיוליפין (סוג נוגדנים הקשורים לקרישות דם). עם חסימת ורידים עלולה להתפתח גם זרימת-דם מקבילה.
סיבוכים עורקיים
מהווים עד 7% מהמקרים (מפרצת וחסימה
הכי שכיחים). העורק התת-בריחי ועורק
הלב-ריאה הינם העורקים הנחסמים לעתים
הכי קרובות. חולים עם מעורבות עורקים עלולים להציג פקקת או
הווצרות מפרצת, ותתכן התפקעות עורק שמובילה למוות.
הווצרות מפרצת נושאת תוצאות חמורות יותר מאטימה.
בהתאם למיקום, חסימות
עורקים יכולות להוביל להצגות
רפואיות (פרזנטציה קלינית) שונות. מחלת חסר-דופק
נגרמת כתוצאה מחסימת העורק התת-בריחי. דלקת עורקים עלולה לערב את אב-העורקים או שלוחותיו ולהוביל להווצרות מפרצת.
תרומבופלביטיס (דלקת ורידים ופקקת) משמידת רקמות, אטימת עורקים ומפרצת עלולים להופיע בכלי דם בכל גודל שהוא.
פקקת ודלקת בעומק הוריד (DVT) תוארה ב-10-15% מהחולים, בעוד שפקקת ודלקת שטחית בוריד תוארה ב-24% מהחולים באותו מחקר. התסמינים תלויים בכלי הדם הנפגע, ועלולים להיות הרסניים. לדוגמה, תסמונת באד-קיארי מדווחת בחולים אלו (בעיקר בקרב חולים צעירים יותר), ו-32% מחולי בכצ'ט עם מעורבות ורידים בסדרה אחת סבלו מחסימה של וריד החיץ הקרומי. תוארו גם דליות בושט. מתיחות יתר יכולה להגרם כתוצאה מהיצרות (סטנוסיס) עורק הכיליה. נמק חסר כלי דם (אואסקולר נקרוסיס) בראש עצם הירך נגרם כתוצאה מהיצרות של עורק עצם הירך וצליעה (קלודיקציה) המתרחשת לסירוגין. דלקת כלי-הדם של הריאות יכולה לגרום לקוצר-נשימה (דיספנאה), כאבים בחזה, שעול או יריקת-דם (המופטיסיס).
היווצרות של מפרצת, למרות היותה פחות שכיחה מחסימה, גורמת לרוב התמותה במקרים של כלי-הדם. אתרים שכיחים להמצאות מפרצת הינם אב-העורקים (אאורטה) של הבטן, עורק עצם-הירך ועורק בית-החזה (תורצי).
מכיוון שמעורבות של כלי-הדם בחולי בכצ'ט עלולה להיות משמעותית ואפילו להוביל למוות, חשוב מאד לאתר מוקדם ולטפל מיידית במקרים אלה.
מחקר המתמקד בגורמי קרישות נערך ע"י קבוצת מדענים ורופאים במרכזי הרפואה שיבא ורמב"ם. (אם ברצונך להשתתף, לחץ כאן וציין את נושא פנייתך).
(לתעתיק הרצאת מומחה בנושא בכצ'ט של כלי הדם לחץ כאן).
השפעות רפואיות על מערכת העיכול בחולי בכצ'ט מגוונות מאד, ומופיעות ב 10-50% מהחולים או יותר (עם הבדלים משמעותיים באוכלוסיות שונות). תסמינים המצביעים על מחלת מעיים דלקתיים (IBD), מחלת קרוהן ודלקות ובעיות מעיים אחרות, כגון אנורקסיה (חוסר תאבון), הקאות, הפרעה בעיכול (דיספפסיה) וגזים, ליקוי בבליעה (דיספאגיה), שלשול או דימום במערכת העיכול או עצירות, פגיעות כיביות (מתוארות בכל חלקי מערכת העיכול), מלנה (צואה כהה בצורה חריגה, דמויית זפת ומכילה דם), חלחול, התנפחות של הבטן וכאבי בטן יכולים להתרחש.
לי ושות' דווחו תוצאות ממחקר של עשרה מקרי בכצ'ט במעיים בקוריאה: הגיל הממוצע היה 34, והשתתפו ששה גברים וארבע נשים. התסמין השכיח ביותר היה כאבי בטן חריף. אבחנה קדם נתוחית כללה בכצ'ט של המעיים (30%), נקבובים בדלקת התוספתן (פרפורציה באפנדציט) (20%) וכיבים באיזור התוספתן (10%). דימום צפקת, התהוות פיסטולה ותסמינים חוזרים ונשנים של מערכת העיכול היוו סיבוכים לאחר ניתוח. עם זאת, תסמינים משתנים בסוגם וחומרתם בין קבוצות אתניות שונות.
בנוסף לקרום הרירי בפה, כיבים עלולים להווצר בכל מקום לאורך צינור המעיים. בד"כ מתפתחים הכיבים באזור המעי העקום והמעי העוור. אזורים מעורבים אחרים כוללים את המעי הגס הרוחבי והעולה ואת הושט. מרשם תרופות נגד קרישה לחולי בכצ'ט שנוי במחלוקת מפאת הסיכון הגבוה לדמום מכיבים אלו.
מעורבות של מערכת העיכול בחולי בכצ'ט עלולה להיות משמעותית ואף להוביל למות החולה, ולכן חשוב מאד לאבחן ולטפל במקרים אלו בדחיפות.
(לתעתיק הרצאת מומחה בנושא בכצ'ט של מערכת העיכול לחץ כאן).
מקרים של מעורבות מערכת העצבים (מעורבות נוירולוגית) בחולי בכצ'ט הופיעו ב-49%-3.2% על פי דווחים מאוכלוסיות שונות בעולם, עם תפוצה עד 25% בילדים. זהו הביטוי החמור ביותר של המחלה, ושינויים פתולוגיים כוללים דלקות בכלי הדם, חומר לבן דלקתי מסביב לכלי הדם, ופגיעות דמיאליטיות (מזיקות למיאלין, רקמה לבנה העוטפת סיבי-עצב לשם בידודם).
מעורבות של מערכת העצבים מהווה אחד מהסיבוכים המסוכנים ביותר, בדרך כלל נחשבת למחמירה עם הזמן (הפרוגנוזה אינה טובה), עם נכויות קשות, שטיון (לעתים בלתי הפיך) ותמותה גבוהה. בדרך-כלל מתרחשים הביטויים תוך חמש שנים מהתגלות המחלה. סימנים יכולים לכלול מצב נפשי משתנה ואי יציבות נפשית; דלקת קרום המוח או דלקת המוח בשילוב עם דלקת קרום המוח (מוצגת בד"כ ככאב ראש מלווה בצואר תפוס); חבורות מוחיות; התקפי כיפיון/עויתות; רתת (סדרת עוויתות מהירות של קבוצת שרירים); סימן באבינסקי חיובי; קשיים בדיבור או בליעה; וחרשות חמורה.
התסמין הראשון הכי שכיח של מעורבות מערכת העצבים הינו כאב ראש חריף, לפעמים בשלוב עם צואר תפוס. תסמינים נוספים יכולים להיות -
התקפים חריגים של בלבול
חוסר יציבות
הזיות ושינויים באישיות
התקפים של חוסר יכולת להתמקד או ראיה כפולה
קשיים חריגים בהליכה או שווי-משקל
חוסר יכולת להתאפק (לשירותים)
סחרחורות או עלפון חריגים
שינויים בעצבים גלגלתיים (פאלסי)
פגיעות במערכות פירמידיות מלוות בשיתוק עוויתי; תסמינים של מערכות אקסטרה-פירמידיות והמח הקטן
שיטיון (דימנציה)
חוסר תחושה (הרדמות), "נמלים" (דגדוג תת-עורי), שיתוק או חולשה ללא סיבה.
.למרות שרוב הרופאים טוענים שסיבוכם של עצבים מחוץ למערכת המרכזית נדירים, חולם רבים מתלוננים על בעיות מסוג זה
.(לתעתיק הרצאת מומחה בנושא בכצ'ט של מערכת העצבים לחץ כאן)
מכיוון שהריון קשור בשינויים גופניים כתוצאה מתמורות בחילוף-החומרים ובבלוטות ההורמונליות, ניתן להניח ששנויים אלו יכולים בצורה מסויימת להשפיע על מהלך ההריון. לצערינו, ספרות העולם אינה מציעה מספיק דווחים בעניין בעיה זאת.
במחקר של 27 חולות בכצ'ט הרות, תסמינים רפואיים (סימפטומים קליניים) השתפרו בתשע חולות (33.3%), והוחמרו ב-18 חולות (66.7%). ההחמרה חלה בעיקר בשליש הראשון של ההריון. כל הילודים היו בריאים, אולם ארבעה הריונות הופסקו באורח מלאכותי בגלל הדרדרות בריאות האם.
יש לעקוב מקרוב אחר בריאות העובר והאם בהריון של חולות בכצ'ט.
חולי בכצ'ט יכולים לחוות איבוד יכולת השמיעה, טיניטוס (צלצולים באזניים), סחרחורות ובעיות שווי-משקל.
דלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס) ומחלות בכלי הדם של הלב עלולות להתהוות (כולל הפרעה בקצב הלב, דלקת קרום הלב, דלקת עורקי הלב, פיברוזיס בשריר הלב הפנימי וגרגירומת (סוג גידול) בפנים הלב). שסתומי לב עלולים ליצור גידולים ובעקבותם תסחיפים (אמבולי). מבחינה רפואית, פגיעות אלו דומות לדלקת חיידקית בפנים הלב, אולם התרביות שליליות, וחלחול תאים עגולים נראה בממצאי חקר רקמות.
יריקת דם (המופטיטיס) חמורה יכולה להגרם כתוצאה מפקקת (תרומבוזה) של כלי-הדם בריאה, מפרצת (אנאוריזם) (עם נצור (פיסטולה- מעבר מאיבר פנימי בגוף אל העור או אל איבר אחר) מעורק הריאה לאחד הסמפונות) או דלקות בכלי-הדם. צפצופים וקוצר נשימה יכולים להצביע על מעורבות של הריאות.
דווחו גם מקרים בהם מעורבות הכליות, כגון דלקת פקעיות הכליה (גלומרולונפריטיס) קלה אסימפטומטית. למרות זאת, תסמונת כליות ואמילואידוסיס של הכליות (תפקוד לקוי של הכליות כתוצאה ממשקע מופרז של החלבון אמילואיד) תוארו רק במקרים נדירים. חלקם של חולי בכצ'ט סובלים מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן, אם כי ייתכן שהסיבה לכך נעוצה לפחות חלקית בשימוש בתרופות נגד מערכת החיסון. נפיחות כללית בחלקים שונים של הגוף (בעיקר בפנים ובגפיים) עם או בלי כאבים שכיחה, אולם יש להבדיל בינה לבין נפיחות כתוצאה משמוש בתרופות סטרואידיות.
דלקות שרירים תוארו בילדים חולי בכצ'ט.
באופן כללי, חולי בכצ'ט סובלים גם מתסמינים שאינם מיוחדים למחלה, אלא נראים גם במחלות אחרות של מערכת-החיסון-העצמי. עייפות מתמידה (כרונית) שאינה משתפרת בעקבות כל כמות של מנוחה או שינה, דיכאון, כאבי שרירים וחולשה הינן מספר דוגמאות.
(The above material has been amended by the author and does not necessarily reflect the views of the sources)
e-medicine - Behcet Disease -
Sungnack Lee, M.D. et al (March 2003)
e-medicine - Behcet Disease -
Jeffrey R Lisse, M.D. et al (March 2003)
e-medicine - Behcet Disease - C
Egla Rabinovich, M.D. et al (March 2003)
e-medicine - Behcet Disease -
Mounir Bashour, M.D. et al (March 2003)
Vanderbilt University Medical Center - Allergy/Immunology - Behcet Disease (June 1998)
Pictures provided courtesy of e-medicine